האם האבולוציה היא מדע? על שאלות שלכאורה רע לשאול

יופיו וגדולתו של המדע נמצא בנכונותו המתמדת לעמוד לביקורת בכל תחום. כל הישג, ממצא או טיעון נתון לבדיקה ואף אמת אינה "קדושה" או חסינה מפני התקפה או הפרכה. לכאורה, על פי עקרון חשוב זה, ניתן לטעון כנגד תורת האבולוציה כי היא שגויה מתחילתה ועד סופה ואין לה מקום. אמת, טיעון כזה חייב להיות מגובה בנימוקים ואסמכתאות חזקים ביותר, אולם מהבחינה העקרונית של החשיבה המדעית, הוא בהחלט אפשרי.
האם תורת האבולוציה היא מדע? השאלה שהתשובה האוטומטית עליה ברורה, לא כל כך פשוטה כפי שהיא נראית. אין ספק שהמדובר בתחום ידע, אבל האם המדובר במדע?
השאלה עצמה, לגיטימית ולטעמי אפילו שאלה טובה.
קריטריון נפוץ להגדרה מה היא טענה מדעית ומה לא הוצע על ידי קרל פופר. לגישתו, ניתן להגדיר טענה כמדעית, אם היא ניתנת להפרכה לפחות באופן עקרוני. אם ישנו או יכול להיות ניסוי (אפילו מחשבתי, אם אינו ניתן לביצוע בטכנולוגיה הקיימת) שתוצאתו תפריך את הטענה. עצם היות הטענה ניתנת להפרכה, הופך אותה ל"מדעית".
ניסיתי למצוא תחזית או ניבוי או הצעת ניסוי אשר משמעותו היא שאם הניסוי "הצליח", אזי האבולוציה שגויה. ניסיתי אולם לא מצאתי. פניתי למספר מקורות בחיפוש אחרי ניסוי או ניבוי ושוב- חיפושי העלו חרס. קצת על הנסיונות- בתור תגובה לפוסט זה (לטובת רצף הקריאה).
לכן, השאלה הבסיסת של האם האבולוציה היא מדע נותרה ללא מענה משביע רצון (אנו נזהרים לפני שנקרא לטענות האבולוציה כ”לא מדעיות”). יכולות כמובן להיות גישות אחרות, אולם גישתנו אינה פסולה. אגב, צבי ענבל טען שהסיבה לפופולריות העצומה של האבולוציה היא כי המדע פשוט לא מצליח להציע כל הסבר חליפי.
ניתן לאמר ניחא, אינך מדען או פילוסוף של המדע כך שמה שמצאת אינו רלוונטי, אולם רציתי לספר על מה שקרה במהלך החיפוש-
כאשר השאלה הועלתה במקומות שונים, הייתי מושא להתקפות, ללגלוג ולעלבונות שונים. כך, למשל, הואשמתי שאני חרדי, בריאתן, צר אופקים, שונא מדע ואפילו באשמה הנוראה מכל- שאני אוהד של קבוצת הפועל בכדורגל... נטען שוב ושוב שהממצאים החוזרים ונשנים העולים בקנה אחד עם האבולוציה מוכיחים אותה. אולי זה אפילו נכון, אבל זה לא מה ששאלתי. כאשר חזרתי וציינתי שהתשובות אינן עונות לשאלה המקורית, הואשמתי בפנאטיות, חשיבה חד סיטרית, חוסר נכונות להודות בעובדות ומה לא.
כאמור, תשובות משביעות רצון לא ניתנו לי, אבל התקפות אישיות ועלבונות- בנדיבות ובשפע.
מדוע זה? כיצד הפכה האבולוציה לסוג של תורת קודש בקרב קהלים מסויימים עד כדי כך שכל שאלה עליה נתקלת באלימות מילולית ומחשבתית?
הסבר אפשרי יכול להיות שנושא האבולוציה הפך, שלא בטובתו למייצג של קו החזית "הלנו אתה אם לצרינו" במאבק בין קבוצות אינטלקטואליות שונות. בהתאם, צידוד באבולוציה או הבעת ספקות מייצגת מגוון הרבה יותר גדול של עמדות, החל בתפיסת האלוהים וכלה אולי בעמדה פוליטית. לפיכך, מי ששואל עליה מוציא את עצמו ממחנה בני האור ומצטרף אל הסיטרא אחרא. הסבר זה מפתה, אולם אינו שלם.
תחושתי היא שההסבר נעוץ במקום אחר. בעת מחלוקת, אנו בוחרים את הטיעונים עמם נתעמת (של השני) ואת טענותינו על פי עוצמתן הנתפסת בעינינו. יותר נוח לנו להגיד את מה שאנו שולטים בו ולהתעלם ממה שאין לנו תשובה סדירה לגביו. אמירה כגון "המממ..., אני צריך לחשוב על זה קצת" קשה מאוד לשמוע אותה בדיון או במחלוקת.
לפיכך, בעת ויכוח (למשל- פוליטי), נטען את הטענות שלנו על פי מה שנבחר ונענה לבר הפלוגתא שלנו לא על מה שאמר אלא על מה שנבחר לענות כי יש לנו תשובות טובות. ייזכר נא הקורא בויכוחים שונים שהשתתף בהם. האם לא היינו בסיטואציה המתסכלת של "מה אני אמרתי לו ומה הוא עונה לי"? לי זה קרה ולא רק לי.
שוב ושוב אני חוזר לנושא של תרבות השיח. מאוד קל בשיחה או בדיון להעלות ולהרצות את גישתנו, את טענותינו. זה קורה לפוליטיקאים ו/או פובליציסטים. אבל זו לא שיחה, זה כמו שהגדיר בזמנו שייקה אופיר "שני אנשים מדברים אל עצמם" (מתוך המערכון המורה לאנגלית). כדי להתקדם, כדי לבנות דיאלוג/ הסכמה/ שיתוף נדרש משהו אחר.
אז אם אני רוצה רק לטעון את מה ברצוני ולשפוך את אשר על ליבי, יופי. אבל אם אני רוצה גם להקשיב ולשמוע כדי להשפיע, כדאי שאעשה בדיוק את זה- אקשיב ואשמע.