יום העצמאות

עכשיו, כשנאלמה תרועת הפסטיבלים (שירה המופלא של נעמי שמר) אנו יכולים להסתכל על מדינתנו ולראות מה יש לנו כאן. לא, לא בסיפוק וגאווה מאחר ומילים אלו לא מספיק חזקות כדי לתאר את הפלא שבנינו כאן, כן- אנחנו. מה שנעשה כאן פשוט מדהים.

לפני 64 שנים (רק אתמול) היינו חבורת פליטים רדופים, חסרי כל סיכוי שהתקבצו בפינה נידחת בגלובוס שהדבר היחידי שמאפיין אותה הוא אפס אוצרות טבע, שום משאב טבעי ולאמיתו של דבר, גם חסרת כל חשיבות אסטרטגית או עולמית.

אנו נלחמים כבר 131 שנים (שרירותית, מאז תחילת העליה הראשונה) במלחמת השמד ארוכה אחת על קיומנו ושורדים. לא להאמין, אבל לא רק שורדים אלא מחזיקים את אחד הצבאות החזקים בעולם, הצבא המוסרי בעולם (כן, מוסרי, באחריות) כאשר הקמים עלינו להשמידנו מפחדים מאיתנו יותר מאשר הפוך.

בואו נסתכל על החינוך, הפיתוח. לחינם אפל הודיעה לאחרונה על הקמת מרכז פיתוח בישראל? אחרי גוגל, יאהו, מיקרוסופט, אינטל ועוד? לישראל נציגה ב- 100 האוניברסיטאות הטובות בעולם ולמעשה כל האוניברסיטאות בארץ מצויות בתוך ה- 500 המובילות. תזכורת: אוכלוסיית ישראל היא פחות מפרומיל אחד מאוכלוסיית כדור הארץ.

בריאות? תוחלת החיים בישראל היא מהגבוהות עלי אדמות. כן, בהשוואות האילו ההשקעה בבריאות בארץ נמוכה אבל משום מה, זה לא עוזר ואנו חיים יותר ויד- על- הלב, גם בריאים יותר.

איכות חיים? מקום 24 בעולם. בעולם!, לעזאזל, אותו עולם שכמעט השמיד אותנו וכעת מסתכל עלינו לא מעט בהערצה. עם ישראל התקבץ מאלף מקומות, כפי שקישון כתב "קיללנו את בן גוריון בכל השפות שבעולם, חוץ מעברית שאף אחד לא ידע" והיום?

תרבות? מספר הספרים היוצאים בעברית כל שנה? תרבות עממית? בואו ניזכר בחוגי יום שישי בהם נפגשים אנשים להרצאה כלשהי. לא בטוח שזו המצאה ישראלית, אבל בהיקפים שיש בישראל- אין בעוד מקומות. אגב, גם מבחינה תורנית (וזו בהחלט תרבות או השכלה) יש בארץ פריחה עצומה.

סולידריות חברתית? ראיתם פעם אדם מועד ברחוב ונופל? כמה שניות (למעשה, שברירי שניה) עד שמישהו ניגש ומושיט לו יד? כשנעמי שמר שרה "אנשים טובים באמצע הדרך" זו לא מליצה- זה אמיתי.

להגיד שהכל טוב? ברור שלא. יש המון מה לעשות, יש בלי סוף דברים שצריך לתקן, שיבושים שראוי לפתור. אבל פעם בשנה, רק פעם בשנה, אפשר להסתכל במראה בגאווה. כן, בגאווה.