התנגדות לחיסונים- מבט ספקני

ידיעות שונות בתקשורת מספרות על הורים אשר בוחרים שלא לחסן את ילדיהם ממחלות שונות כגון חצבת. מדי פעם מופיעים "מומחים" שונים הטוענים שחיסונים הם רעיון לא טוב ולעומתם הממסד המדעי תוקף את הלא מחסנים בצורה הנחרצת ביותר שיש.

גילוי נאות- כהורה חיסנתי את ילדי ואני מסכים עם הטיעון שהחיסונים הוכחו באופן כל כך משכנע שהטיעונים נגדם חלשים ביותר. אבל, אני גם חבר בקהילה הספקנית וככזה, עלי להודות שיש לאותם מתנגדים נקודה לא רעה.

מהי ספקנות? ספקנות היא הזכות לפקפק במידע שנמסר לנו, לרצות לבדוק אותו בעצמנו ולא לקבל כל קביעה של בר סמכא כמוחלטת ומחייבת. שני ציטוטים של שני כותבים מאתר שפינוזה "הקהילה הספקנית עוסקת בעיקר בהפרכת מיתוסים ובחינה מחדש של אותן תופעות שרובנו נוטים לקבלן" (יאיר) ו- “אנחנו עוסקים בחיפוש אחרי העובדות, בהבנת המציאות" (דפנה). בדרך כלל הספקנים דוחים הצהרות של כהני דת ושרלטנים למיניהם, אבל גם הצהרות של פרופסורים מכובדים יכולות לעמוד למבחן ובדיקה- אין צורך לקבלן רק בגלל שנאמרו על ידי מומחה.

מה אומרים אותם לא מתחסנים? הם מטילים ספק בנחיצות החיסון ובוחנים את הסיכונים הגלומים בחיסון (ואין תרופה חסרת סיכון) מול התועלת החזויה. והם קובעים מדי פעם שאין הצדקה עניינית לחיסון הילד האישי והפרטי שלי. חשוב לציין שזו לא רק זכותם כספקנים, אלא אף חובתם כהורים. הורה הנו אפוטרופוס על ילדו ותפקידו לדאוג לו ולהגן עליו. כך, למשל, אין להעניק לילד שום טיפול רפואי או אחר ללא הסכמה מפורשת של הורה.

לכן, מנקודת המבט הספקנית, אותם אנשים ביצעו מהלך נכון והגיוני העומד בדרישות הספקנות- הם בדקו, שקלו וחשבו. אולי התהליך שלהם הביא אותם למסקנה שגויה, אבל התהליך עצמו ראוי ונכון.

האמת היא שגם מבחינה עובדתית, לא ברור עד כמה שאותם הורים שוגים. כפי שלא מעט מומחים מודים, ברגע שמרבית האוכלוסיה מחוסנת, היותו של אדם מסויים לא מחוסן אינה כה מסוכנת (חיסון העדר) כך שהחשיפה איננה ברמת סיכון מאוד גבוהה. לא ידוע על מחקרים משמעותיים הבודקים תחלואה של תת קבוצה לא מחוסנת מתוך האוכלוסיה הכללית, קל וחומר ממצאים חד משמעיים בתחום.

טיעון נוסף נגד הלא- מחסנים הוא שהם יוצרים גורם סיכון לסביבתם ולקהילה, קל וחומר אם התופעה תתפשט ותימשך מספר דורות. זה טיעון חזק, אולם הוא קשור כבר למדיניות ציבורית- האם ניתן לכפות דברים על האחד כדי להגן על הקהילה? ברמת הפרט, יש בהחלט אנשים חסרי איכפתיות שיכולים להגיד "אני חי את חיי ושהאחר ידאג לעצמו, בדיוק כפי שלא כולאים חולי איידס או לוקחים ילדים מהורים מעשני סיגריות- אל תטיפו לי". התשובה רעה, אבל לא גרועה.

מה המסקנה? שהדברים קצת יותר מורכבים מ"שחור ולבן". לספקן מותר לפקפק בכל דבר, גם כאשר "כולם" מסכימים על משהו. אחריותו הראשונית של כל אדם היא לעצמו ולצאצאיו ואם מישהו רוצה להפעיל כפיה, שיחשוב- ממש טוב מאחר ולכפיה יש נטיה להתעצם ולהתרחב...