העולם מקום קטן- ודומה
טיילנו בחו"ל (סלובניה, תודה ששאלתם) וחזרתי מדוכדך למדי.
המדינה יפהיפיה, המחירים נוחים והאנשים סימפטים. אין מילה רעה אחת להגיד. אבל, מה אומר- מי שמסתובב בלי מפה, לא יכול לדעת היכן בעולם הוא נמצא.
טירות עתיקות, כנסיות, מוזיאונים וארמונות יש בכל רחבי אירופה ורק מומחים יידעו לזהות סגנונות. פסלו של המשורר המביט באהובתו הלא ממומשת קיים בכל עיר (כמעט) ושוב, אין בזה משהו סלובני ייחודי.
אבל אני, מתעניין בעיקר באנשים, בחיים השוטפים.
אז שם כמו כאן, האנשים מתלבשים אותו הדבר, באותו הסגנון. החנויות בקניון מוכרות את אותם מוצרים. המסעדות מגישות פיצה (איטלקית) ושניצל (וינאי) בכל פינה. המותגים זהים, האנשים נראים אותו הדבר, ואם מישהו היה אומר לי שהועברתי במטה קסמים מסלובניה לקטלוניה (2,000 קילומטרים)- זה היה אפשרי. אין הבדל.
השיא היה כאשר השתתפנו בפסטיבל רחוב מקומי באחד הלילות. האנשים- אותם אנשים. המוסיקה, אותה מוסיקת רוק בעוצמות בלתי אפשריות (והשפה- מי מקשיב או מבין?). הילדים עם אותם צעצועי זבל סיני של נורות לד וצורות חמודות. שוב, אין שמץ של הבדל בין הפסטיבל המקומי שם לפסטיבל דומה כאן בישראל. איפו חבורות הזמר המקומיות (כאן או שם?) המלבושים המסורתיים? הריקודים הישנים?
המחשבה מדכדכת- העולם נהיה יותר ויותר דומה, יותר ויותר זהה. הגלובליזציה דורסת כל פינה ומוחקת כל חלקה טובה. זה לא רק מקדונלדס- גם הרשתות המקומיות מקפידות להראות "כמו הדבר האמיתי". והדבר האמיתי, המקומי, המתבסס על התרבות האמיתית- נעלם והולך.
יקשיב נא הקורא לתחנת הרדיו החביבה עליו. גם כאשר המוסיקה בעברית. כמה ממנה באמת "ישראלית" וכמה ממנה נשמעת כמו בכל העולם המערבי רק עם מילים בעברית? אגב- בדרך כלל הטקסט העברי מטומטם לא פחות מהטקסטים הזרים. נכון, אצלנו הדברים קורים קצת יותר לאט בתחום זה תודות למוסיקה המזרחית, אבל גם המסלסלים נשמעים יותר ויותר כמו האמריקאים- מפלסטיק.
נכון, הגלובליזציה מביאה גם דברים טובים לעולם. שיפור ברווחה הכלכלית, פתיחת אופקים, יצירת הזדמנויות, הכל נכון. אבל המחיר, המחיר... תרצה לאמר שהמחיר שווה את הרווחים- קיבלתי. אבל לפחות בוא נהיה מודעים למחירים שאנו משלמים.
כנראה שאין מה לעשות, חוששני שזה העולם ומגמה זו רק תתגבר ותתחזק. אבל- גם אם כך העולם, הדבר לא אומר שזה צריך למצוא חן בעיני. סורי.