מדוע שמאלנים "מקצועיים" מעצבנים אותי
ראשית, בואו נבהיר קצת דברים: שמאלן הוא אדם המאמין בדעות מסויימות, וזה טוב ויפה ואינני מדבר עליו. אני מדבר על השמאלנים ה"מקצועיים", אלו שיש להם דעה ועמדה כלפי כל דבר שבעולם, שניתן בדרך כלל לנבא את דעתם (הנחרצת!). הם המעצבנים.
בניגוד לדימוי שהשמאלנים בונים לעצמם (למשל, חופש הדעה והביטוי)- אין בשמאל המקצועי שמץ של סובלנות כלפי האחר. אנשים המביעים דעה הפוכה להם מתוייגים כמעט מיידית כפאשיסטים ו/או גזענים, לטיעונים שלהם אין התייחסות והדיון הציבורי פשוט לא רציני.
דוגמה בולטת היתה בזמן ההתנתקות. היו בימין גם דוברים רהוטים, שקולים, מביני עניין שהעלו טיעונים רציניים נגד המהלך בכלל ואספקטים מסויימים שלו בפרט. מי זוכר אותם? מי זוכר את הנימוקים וההגיון שהעלו (אשר לפחות בחלקו התברר בדיעבד כמוצדק)? האם היה באיזשהו מקום דיון ציבורי מסודר על נושא ההתנתקות? האם הצד הימני של המפה קיבל פתחון פה?
בנושא אחר, שמעתי לאחרונה שיחת רדיו על הדמוקרטיה הישראלית. בדיון נכחו כל בעלי הדעות ה"נכונות" הקבועות. אחד הטיעונים החזקים שנשמעו היה כי הממשלה והכנסת משנים את "חוקי המשחק" על פיהם עובדת הדמוקרטיה הישראלית. ההסכמה כי הכללים משתנים על פי הצרכים וכי הדבר רע מאוד היתה גורפת.
חיכיתי שבאותו דיון יקום האיש שיגיד: רגע, אבל זה לא רק הממשלה, גם המערכת המשפטית משנה את הכללים- מהפיכת ההכל שפיט של ברק היוותה שינוי כללים משל עצמה. זה שדברים מסויימים מופקעים מידי המערכת הפוליטית ועוברים אל המגרש המשפטי זה לא שינוי כללים? טענה כזו לא הושמעה על ידי אף אחד באותו הדיון.
בישראל, בתי משפט מחליטים לפעמים לא על פי החוק ואפילו בניגוד לחוק כי כך "ראוי שיהיה". אבל הדיון על הנכונות או אי הנכונות של מדיניות זו נמצא מחוץ לתחום המותר.
אז זה בסדר, מותר להיות שמאלני. אבל להיות צודק תמיד, להיות חסר סבלנות וסובלנות, מתנשא- הטיפוסים האילו מעצבנים אותי.