מילים יכולות להרוג- טכנולוגיה לעזור

לאחרונה יצאו משרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים במבצע פרסום נגד מסרונים במהלך הנהיגה בכותרת "מילים יכולות להרוג- אם נוהגים לא מסמסים" (מסרון מוגדר בעברית כ SMS, אבל לצרכינו בואו נסכים שזה כולל את כל צורות הכתיבה ובהן ווטסאפ, פייסבוק, איתור שם אדם כדי לחייג אליו או כתיבת כתובת בתוכנת הניווט).

על פי מחקרים שונים, שיעור הכותבים תוך כדי נהיגה הנו ברמה של עשרות אחוזים. זה נשמע לי נמוך. על פי דיווח של עיתונאית אשר הצטרפה לניידת משטרה, חצי מהנהגים התעסקו עם הנייד שלהם במהלך הנהיגה. על פי סקר פרטי בין קרובים וחברים, כמעט כולם חוטאים מדי פעם בפשע זה (כן, פשע- אנשים יכולים למות מזה).

בנוסף לפרסום במטרה לחנך את הציבור, יש גם קנסות כבדים על מי שנתפס. אני מניח ששילוב הדברים אמור לעשות את "שלו".

ניתן לחשוב על סנקציות נוספות שאפילו יחמירו את המצב. דוגמה אחת? אם התאונה קרתה במקביל להודעה שכתבת: הביטוח המקיף אינו תקף וכל עלות הנזק- עליך. טכנית, הדבר פשוט למדי וניתן לחשוב על מהלכים נוספים.

אבל הבעיה היא שמצד שני קיימים הפיתויים של "רק העפתי מבט". כאשר הגיע מסרון, רק רציתי לראות מה כתוב בו ומשם המדרון החלקלק של "רק אמרתי לו שאענה לו עוד מעט" וכד' עד לאופסססס תאונה ונזק כספי (במקרה הטוב).

ואז עולה השאלה אם הטכנולוגיה שמדרדרת אותנו לשם (בואו נודה על האמת- לא יקרה שום אסון אם מכשיר הסלולר שלנו יהיה כבוי במהלך הנהיגה) יכולה גם להועיל לנו או להגן עלינו על ידי כך שלא תאפשר לנו או לא תפתה אותנו לכתוב במהלך הנהיגה.

והתשובה היא כמובן "כן". קיימות אפליקציות (בהן ישראלית) שמונעות ממך לכתוב מסרונים במהלך הנהיגה. ניתן לציין את וויז אשר אם אתה מנסה להזין כתובת בעת שהמכשיר מזהה תנועה ברכב- היא מזהירה אותך ועליך לאשר שאינך הנהג אשר כותב. סביר שעם הזמן יהיו עוד פתרונות.

לעצמי, בניתי פתרון פרטי קטן: כאשר תחקרתי את התנהגותי, גיליתי שמה שבאמת מתחיל את ההתדרדרות הוא ה"ביפ" של הסמארטפון (טלפון חכם על פי הגדרת האקדמיה או שחנבון/ חכמפון כהצעתו ההיתולית של אתר "דורבנות") על כניסת הודעה. ואז אני "רק" בודק אם זה חשוב ומכאן ועד ה"בום" הדרך קצרה.

אז מה שעשיתי הוא שהגדרתי באפליקציית ה automateit (ישראלית) המותקנת במכשיר הסלולרי שלי את ההגדרה שמרגע הכניסה למכונית עד היציאה ממנה, המכשיר שלי עובר למצב שקט. כך לא אשמע את הצפצופים המפתים ואוכל להתרכז בנהיגה. אם מגיעה שיחת טלפון, הדיבורית עצמה מצלצלת כך שניתן לשוחח.

יש 2 דרכים ליישומו של הרעיון דלעיל. האחת- לתכנת את המכשיר שלך, והשניה- לתת את המכשיר לילד בן 14 כדי שזה יקרה מעצמו... אני השתמשתי בשילוב 2 השיטות אבל זה כבר אישי.

תגידו שזה לא פתרון מושלם? קיבלתי. אבל יותר טוב מכלום וכנראה מתאים לצרכי. כאשר יעלה על דעתי שיפור רעיון יותר טוב, אספר.

וכמובן, אי אפשר לסיים פוסט על סמארטפונים בלי להזכיר את ההגדרה המשעשעת באתר דורבנות ללמי שלא מפסיק להתעסק בסמארטפון: “מלטף זכוכיות" (מקור: hodaya ואביה).