תהיי חכמה ותשתקי

השנה חוגג העולם 100 שנים ללידתו של אלן טיורינג- גאון מתמטי, האיש שהמציא את המחשב ומדעי המחשב, האדם שפיצח (במלחמת העולם השניה) את הצופן הנאצי הבלתי ניתן לפיצוח ועוד. טיורינג נפטר (כנראה התאבד) בשנת 1954 לאחר שבשנת 1952 הורשע בהומוסקסואליות ואולץ לעבור סירוס כימי.
מה שראוי לציון בענייננו הוא שהרשעתו של טיורינג (למעשה, האשמתו בהומוסקסואליות שהיתה אז פשע) באה בעקבות פניה שלו למשטרה בתלונה על שותפו למיטה שסייע לאחר לפרוץ לביתו.
הדבר מזכיר ביסקסואל מפורסם אחר- אוסקר ויילד שגם הוא נשפט למאסר עקב מעשי סדום. גם במקרה זה, התגלגלות הפרשה החלה בפנייתו של ויילד למערכת הצדק (כאן- תביעת דיבה שהגיש ונדחתה).
המשותף לשני המקרים ברור- דברים שכאשר נשמרו בצנעה עברו בשלום, המיטו חורבן על מי שהוציא דברים לאור. בהקשר זה מעניין לציין כי גם התגלגלות הפרשה שנסתיימה במאסרו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב החלה בפניה שלו ליועץ המשפטי לממשלה בתלונה על נסיון סחיטה.
זה לא המצב היחידי שבו הצודק גומר רע. מן המפורסמות היא שבמרבית המקרים חושפי שחיתויות במקומות העבודה גומרים מחוץ למקום עבודתם. המצב הגיע לרמות כאלו בלתי נסבלות עד שנחקק חוק מיוחד כדי להגן על חושפי שחיתויות. הבעיה היא שהחוק אינו נאכף וגם כיום, מרבית חושפי השחיתויות מביאים על עצמם במו ידיהם את סיום תפקידם במקום עבודתם.
גם כאשר העובד אינו נפגע פורמלית, במקרים רבים האוירה במקום העבודה והיחס כלפיו הופכים את חייו לקשים ומרים והוא מוצא את עצמו בסיטואציה בלתי אפשרית מבחינת המערכת החברתית עד שהוא נאלץ לעזוב. כך או כך, הסטטיסטיקה חד משמעית ורבים מחושפי השחיתויות מוצאים את עצמם מחוץ למערכת.
הדבר נכון לא פחות במקרים של הטרדה מינית. אמת, החוק חד משמעי בעניין ההגנה שהוא נותן למוטרדת (מרבית ההטרדות הן נגד נשים) וגם האוירה החברתית הרשמית תומכת או אמורה להיות תומכת בקורבנות, אולם, המציאות שונה במידה מרובה.
לא פעם נוצרת חרושת שמועות על הגברת שהתלוננה, יש "נשמות טובות" המציינות את התנהגותה וכד'. גם כאשר העניין ברור לחלוטין, עדין תהיה אוירה מסויימת סביב המתלוננת/ קורבן שבמקרה הטוב לא תועיל לה ובמקרה הסביר יותר- תזיק לה. אפילו כאשר יש צו איסור פרסום, והקרבן החליפה סביבה או עבודה, במדינה קטנה כמו שלנו תמיד תהיה אצבע שתופנה אליה.
כן, נכון, יש לא מעט גורמים אינרטסנטים מסביב שרוצים שהאיש האחר יחשוף וייחשף. זה יועיל להם, אבל לחושף עצמו שנמצא בקו החזית? לא בהכרח. לא מאמינים? הזכרו בפטריק לוי, מורה נשא איידס שכאשר חשף עצמו לתקשורת, קיבל חיבוקים אמיצים מכל איש ציבור או מרואיין. ואיבד את עבודתו כמורה בבית הספר תוך שבועות ספורים.
אז מה לעשות? כמה שמכוער להגיד את זה, לעיתים התגובה הנכונה היא לשתוק. לא לעשות גלים העלולים להציף ואפילו להטביע גם אותך.
מה, לשתוק כשהטרידו אותי? כן! לפעמים מה שנכון וטוב לך זה לשתוק. לא לפרסם את הדברים, לא להוציא כביסה מלוכלכת אשר בוודאות תלכלך גם אותך- הצודק, הקורבן.
יש הרבה דברים שניתן לעשות, היעילים בהם (כמו בבטיחות, בריאות ובעצם בכל תחום) הוא המניעה. כאשר יש ניצנים ראשונים של דברים לא ראויים, זה הזמן שבו ניתן לבלום אותם בעודם באיבם. מודעות לדברים בהתהוותם, גישה נכונה ושידור של "אל תנסה את השטויות האלו כאן" יעצרו דברים שאחרת יתדרדרו.
ואם לא? לפעמים את/ה צריכ/ה אפילו לעזוב את המקום שבו נפגעת, אבל חשוב לזכור את הכלל: “בחיים, אל תהיה צודק- היה חכם".