האם יש כח עליון?

באחד המכתבים שקיבלתי צוטט אדם אחר, לא ידוע לי, שאמר: "כמו שהצמא מעיד על כך שיש מים, כך הצורך במשמעות לחיים מעיד שיש כזו באמת". משפט כזה מבצע "חצי עבודה" מאחר ומי שמאמין בקיום משמעות לחיים נמצא בדרך הנכונה לקבלת ההנחה בקיומו של כח עליון. כמו כן, ניתן בקלות לבצע הסבה ע"י החלפת חלקו האחרון של המשפט ב"כך העובדה שרוב האנשים בעולם לאורך כל ההיסטוריה האמינו באלוהים וביקשו אחריו ..."

משפט זה הינו בעל יופי מפתה מסויים מאחר והוא מתבסס על התחושה האינסטקטיבית האישית האנושית של הידיעה מה נכון ומה לא. עם זאת, למרות כוח המשיכה שלו, אין להישען על משפט זה מאחר והוא מאוד סובייקטיבי: ראשית, התחושה איננה מהווה ראיה ושנית, תמיד יכול הצד השני לאמר "לי אין צורך כזה" ולחסל את הדיון כבר בראשיתו.

נתיב טוב יותר ניתן להציע על ידי הצעת ה"אלוהים שלי". כל אדם אשר חפץ בכך זכאי להשלים את עולמו על ידי הגדרת אל אישית או כוח עליון אשר הוא מקבל על עצמו. מבחינה מסויימת, זו התשובה שתבוא בסיכומו של המאמר (ובפיתוח נוסף במאמרים הבאים) מאחר ובעולם הדמוקרטי שלנו ההחלטה היא, בסיכומו של דבר, אישית. יחד עם זאת, לא ניתן לעצור בנקודה זו ולאמר "עבורי יש אלוהים" מאחר ובכך יש הצהרה, אולם אין נימוק או שיכנוע אשר יגרמו לשומע לחשוב ולשקול. לכל היותר יאמר הספקן "בסדר, קבל על עצמך את מה שתרצה אולם מה אתה רוצה ממני ?" נימוק זה לא מספק בסיס לתשובה "אני רוצה שתחשוב על הטיעונים שלי על קיומו של כח עליון".

כדי להציג עמדה או תזה, ברצוני לתאר שלוש שאלות או תופעות עקרוניות ולנסות להתמודד איתן (כל אחת בנפרד ושלושתן ביחד) כדי להציע רעיון. את השאלות ניתן להגדיר כ"עבר, הווה, עתיד".

כיצד נוצרנו ? המדען וחובב המדע יאמר "אבולוציה". בסדר, וכיצד נוצר המיקרואורגניזם הראשון אשר התחיל את הכל ? ארוע אקראי, יתכן. וההסתברויות האפסיות שדבר כזה יקרה ושנתפתח ממיקרואורגניזם שנוצר אקראית תוך פרק זמן קצרצר של כמה מליארדי שנים למה שאנו היום ? חסר משמעות, רק במקרה האחד מתוך השד- יודע כמה מליארדי כוכבים שזה קורה יש מי שישאל שאלות כאילו. בכל המקרים שזה לא קרה אין מי שישאל שום שאלה.

נמשיך, כיצד נוצר העולם ? מהמפץ הגדול כנראה (אלא אם התיאוריה של "המצב היציב" חזרה לאופנה בעקבות תגליות היקום האינפלציוני). ומה קדם למפץ הגדול ? יש כמה תיאוריות. ומה קדם להן ?

בסיכומו של דבר, אנו חוזרים לשאלה שהוגדרה כ"הגורם הראשוני" שמשמעותו "היכן הכל מתחיל". אם נשתמש בדימוי של חץ הזמן ההולך מהעבר אל העתיד אז תמיד אנו מנסים להתקדם אל ראשית החץ ובסיכומו של דבר, החץ נגמר ואנו נתקלים במיתר הקשת אשר שיגרה את החץ. דימוי זה לא נבחר במקרה: ראשית, חץ הזמן הוא מונח מקובל על פיסיקאים לתאר את הפרובלמטיקה שבתיאור הזמן בפיסיקה (בעיקר- העובדה שבניגוד לכל מימד אחר תנועה לאורכו איננה הפיכה) ושנית, תיאוריית המיתרים הינה ה"כישוף" שבאמצעותו מנסה הפיסיקה המודרנית לפרוץ את המעגליות של בעיית המקור הראשוני, אולם אם וכאשר תיאוריית המיתרים תתגבש ותתעצב סופית מעבר לרמה המתמטית הטהורה שרק יחידי סגולה מסוגלים להתמודד עם ההפשטות שלה אני כמעט משוכנע ששאלת ה"מה היה קודם" תחזור עם כי יתכן שבניסוח או אפיון שונה.

עד כמה שידוע לי, המדע מקבל עקרונית את הטענה כי לעולם לא נוכל להגיע אל המקור הראשוני ועל כל שאלה או תגלית יבואו עוד שאלות, מעמיקות יותר. למעשה, המדע אפילו מתגאה בכך ובצדק !!! עם זאת, המעגליות הזו תמיד מהווה ותהווה גורם מטריד אשר אנשים יבקשו לפרוץ.

נותרה התשובה של "מאז ומעולם". התהליך הייקומי הינו נצחי במובן הבסיסי ביותר בכך שאין לו התחלה והוא פשוט קיים. טיעון או הצעה אילו מהווים פרובלמטיקה מתודולוגית מבחינת המדע. על פי הגדרה מקובלת בפילוסופיה של המדע, כדי שטיעון יהיה "לגיטימי" כטיעון מדעי הוא חייב לכלול את ההיגד או ההצעה כיצד ניתן להפריך אותו. מאחר והטיעון כי היקום קיים מאז ומעולם אינו ניתן להפרכה (כל הוכחה שליקום הייתה התחלה מעלה אוטומטית את השאלה"מה היה קודם"). אנו נמצאים במצב שבו גם הטיעון שהיקום היה קיים מאז ומעולם הינו טיעון בעייתי מבחינת המדעיות שלו.

לגיטימית באותה המידה היא הטענה כי היקום הקיים והמוכר לנו נוצר על ידי כוח או גורם אשר נמצא מחוץ לתפיסתנו. הצעה זו עונה על רוב הבעיות: ישנה תשובה לשאלה באם יש התחלה (עבורנו יש התחלה- הנקודה בה הופעל אותו כוח חיצוני) וישנה מתודולוגיה אשר מאפשרת עקרונית לבחון את המדעיות של הרעיון- אם העולם הוקם על ידי כוח חיצוני כלשהו, הרי שאולי אם נבין טוב דיינו את העולם נוכל ליצור עימו קשר.

האדם, מאז שישנה היסטוריה מתועדת שלו, חיפש ללא הרף משמעות לקיומו. המשמעויות היו יכולות להיות משמעויות דתיות המסבירות את העולם, ויכולות להיות משמעויות אמנותיות. יצירתו האדירה של הומרוס (איליאדה ואודיסאה), הפילוסופיה של אפלטון, או הפנתיאון (הבחירה בתרבות היוונית כדוגמא לחיפוש עתיק אחרי משמעות הנה אקראית) כולן מנסות להתמודד עם השאלה על משמעות קיומנו.

עד כמה שידוע, האדם הינו היצור היחידי אשר שואל את עצמו שאלות אילו. האם יש לכך סיבה ?

קיימת טענה כי האומנות הינה דרך להעביר מורשת לדורות הבאים ובכך יש לה ערך הישרדותי. בכל הצניעות, אינני משוכנע כי טענה זו עומדת במבחן המציאות. בדרך כלל, רוב האומנים או הפילוסופים החשובים סבלו ממחסור כלכלי. מעטים האומנים אשר העמידו יורשים ועוד במקרים פחותים מזה היו אותם יורשים סיפורי הצלחה. גאון כמו אינשטיין או קפקא היו יכולים להגיע רחוק בשדות פחות איזוטריים כמו הנהלת חשבונות או הפעלת מכולת, להשתכר משכורת נאה ולהוליד ילדים שיזכו להמשיך את הגנים שלהם.

גם ברמה החברתית, אם תעלה הטענה כי החברה יוצרת את אותם גאונים כערך הישרדותי כללי, ללא קשר להשרדותם, ישנה פרובלמטיקה בשאלה אם האומנות והחברה מועילים. יותר מפעם אחת בהיסטוריה קיים קשר כרונולוגי (לא לי לקבוע אם יש סיבה ומסובב) בין פריחה אומנותית ומדעית עם שקיעה בפרמטרים המעשיים יותר כמו עוצמה צבאית וכלכלית.

למרות זאת, אנו כחברה וכפרטים מחפשים כל הזמן משמעויות לקיומנו ולעולם. עצם העובדה שמאמר זה נכתב או נקרא מהווה דוגמא טובה. אנו קוראים ספרים ומקשיבים למוסיקה, מסבסדים מחקר בתחומי הגות בלתי מעשיים לחלוטין ומכבדים את החולמים. רשימה זו נכתבת לקראת סוף האלף השני לספירה הנוצרית ואנשים רבים עושים רשימות של האנשים והארועים החשובים של המאה והאלף. ארשה לעצמי להניח כי רוב הקוראים יסכימו איתי שרשימת אנשי האלף אשר לא תכלול בתוכה את שיקספיר איננה שווה את הנייר עליו היא כתובה.

למה ? מדוע קיימת תופעה אנושית זו ? השאלה אף מתחדדת כאשר אנו מנסים להשוות את עצמנו לעולם החי. בעוד לשרוב התכונות בעלות ערך שרידתי שלנו ניתן להצביע על מקבילות אצל בעלי חיים (יכולת שימוש בכלים, ארגון חברתי, השקעה קולקטיבית בדור הבא וכד'), הרי שלרדיפה האנושית אחרי משמעות אין מקבילות אצל בעלי החיים, ובודאי לא למחירים המשולמים על ידי היחיד והקולקטיב במסגרת חיפוש זה.

שנית, ניתן להציע כהסבר אפשרי כי תכונה זו של חיפוש משמעות "הושתלה" בנו מראש על ידי גורם חיצוני. המחשבה איננה כה אבסורדית. עכברי מעבדה אשר יקבלו מושג על עכברים בטבע יוכלו להסיק כי תכונות מסויימות הושתלו בהם על ידי גורמים חיצוניים בלי שהיה להם שום מושג על הנדסה גנטית. מניין לנו לדעת כי אצלנו הדבר שונה ?

אורך חייו של האדם קבוע ומוגבל, נאמר, ל- 130 שנה מכסימום. אחרי תקופת חיים זו, האדם מת ונעלם, לא נותר ממנו דבר.

למרות זאת, אנשים רבים, ואפשר לאמר, אפילו רוב האנשים, אינם רואים במות סוף פסוק. די להזכיר את הפירמידות והמוזיאולמים האדירים אשר אנשים בנו בעבר להנצחת עצמם אחרי מותם. באותו הקשר, ניתן לציין את המצבה שרובנו נקים בבוא היום ליקירינו על קיבריהם (ושתוקם על קברנו שלנו) כהשקעה יקרה אשר, איך לאמר, ההצדקה הרציונלית לה לא ממש ברורה.

קיימת גם התופעה של תקשורת עם המתים (סיאנסים וכד'). מיותר לציין כי ברור שהרוב הגדול מאוד של סיאנסים אילו הינם מעשי נוכלות או טפשות, אולם תופעה זו מעלה שתי שאלות: ראשית, מדוע אותם אנשים רבים מנסים ליצור קשר עם המתים ? מה מושך אותם ? והשאלה השניה היא אותו שבריר אחוז קטן עד אפסי של מקרים אשר לא ברור שהם הונאה או טעות- סיאנסים שבוצעו בתנאי פיקוח נאותים על ידי אנשים שמהימנותם מקובלת עלינו. האם אנו משוכנעים, לחלוטין משוכנעים, שגם מקרים אילו מהווים שגיאה כלשהי שפשוט טרם התגלתה ? ואולי בכל זאת, במקרה אחד למיליון יש באמת קשר עם הצד השני ?

באותו הקשר, של חיי נצח, אבקש לצטט משפט ששמעתי (והשמעתי) לעיתים קרובות: "באך לא ימות לעולם מאחר ויצירתו נצחית" אני די משוכנע שרבים אומרים דבר זה או ורסיה כלשהי למשפט זה פעמים רבות. מדוע נצחיותה של יצירה, ודרכה של אדם, בכלל מטרידות אותנו ?

תופעה נוספת- צוואות. אנשים רבים מצווים את רכושם אחרי מותם. בדרך כלל, לצאציהם הביולוגיים, אולם לא- פעם ישנן וריאציות רבות לנושא. מבחינה אבולוציונית, הנבון ביותר הוא לחלק את העזבון על פי מפתח גנטי (למשל- בין הנכדים בחלקים שווים). בפועל, המגוון והשונות בין הצוואות עצומה. ונשאלת השאלה- למה ? מדוע שלאדם יהיה אכפת מה יקרה עם רכושו אחרי מותו ? מצד שני, מדוע אנו מאפשרים כתיבה של צוואות ומכבדים אותן ? הרי המת כבר איננו וזכויותיו על רכושו חלפו ביחד איתו- מדוע שהחברה לא תשים יד על רכושו ותחלק אותו על בסיס אחיד ?

בקצרה, מגוון של תופעות אשר ניתנות לסיכום תחת הכותרת של "המוות הוא לא סוף הדרך".

תופעות אילו, ברובן, ניתנות להסבר פסיכולוגי: אנו רוצים לחיות ופוחדים למות מאחר ויודעים שזה הסוף, ולפיכך ממציאים לעצמנו איזושהיא אידאה של חיים שאחרי המוות. הסבר זה יכול לתאר את רוב ההתנהגויות שנסקרו לעיל. יתר על כן, גם תופעות לא רציונליות מבחינה אבולוציונית של אדם המקריב את חייו למען מטרה נעלה והכבוד שאנו רוחשים לאדם זה ניתנות להסבר במסגרת זו כחריגה או כמקרה קיצוני של מחיר הפנטזיה.

בהקשר זה, אבקש לציין את סוקרטס אשר הרגיע את תלמידיו לפני הוצאתו להורג בהתייחסותו הקלה למותו ("לא מן השורה יהיה הדבר, קריטון, אם זקן כמוני יתמרמר על שכבר הגיעה שעתו למות"), לעולם הבא ולגלגול הנשמה. כמו כן, במחקרים מודרניים על תופעת המוות הקליני (אנשים שמתו מבחינה רפואית וחזרו לחיים) ישנם תיאורים רבים מאוד בהם אנשים מספרים מה עברו מרגע המוות ועד שחזרו לחיים. שוב דמיון ? כאשר בתרבויות שונות ישנו תיאור כמעט אחיד של התופעה ?

ומדוע קו הזמן בפיסיקה הינו חד- סטרי ובלתי הפיך ? בכל אספקט אחר של העולם קיימת סימטריה, אולם אין שום אפשרות (וכנראה גם לא תהייה) להפריד מחדש את החלב מהקפה אחרי שנמזג אליו.

שוב, אבקש להציע כאן את ההסבר האפשרי כי המדובר בתכונה מובנה של היקום בו אנו חיים אשר תוכנתה אליו (ואלינו) מבחוץ. האם הסבר זה כה בלתי אפשרי ? אינני חושב כך, בכזה מקרה, המוות משתלב במערכת גדולה יותר ואפשרי בהחלט כי המדובר בשינוי צורה אם כי לא מהות.

הוצגו כאן מספר בעיות חשובות אשר מטרידות את ההוגים מזה זמן רב. לכל אחת מהבעיות ניתן להציע הסבר בפני עצמה- לפעמים הסבר פשוט ולפעמים מורכב.

לתער של אוקום ישנן הגדרות מרובות. הגדרה מקובלת עלי (למרות שאיננה מדוייקת) היא שכאשר קיימים מספר הסברים אפשריים לתופעה, ככל שההסבר המוצע פשוט יותר, ההסתברות שהוא ההסבר הנכון גבוהה יותר.

כל התופעות שתוארו לעיל ניתנות לאפיון על ידי מאפיין משותף נוסף לזה שהוזכר לעיל (מטרידה פילוסופים דורות רבים). המאפיין הוא כי קיומו של כוח חיצוני אשר יצר את העולם ותיכנת אותו הינו פתרון אפשרי תקף לשאלה.

   ·   הסיבה הראשונית- הקמה של היקום שאנו תופסים על ידי כוח חיצוני.

   ·   משמעות החיים- תכונה שתוכנתה בנו מבחוץ.

   ·   אחרי המוות- ידע שיש עוד "משהו" מחוץ לנו.

הצעה זו גם כוללת בתוכה את האפשרות לבדיקתה- בדיוק כפי שמדענים מחפשים אינטליגציות במקומות אחרים ביקום שלנו, ניתן לחשוב על חיפוש אותו כוח חיצוני שברא אותנו ונסיון ליצור עמו קשר. מעניין לציין כי רוב הדתות מציעות אפיק תקשורת שכזה אל אותה ישות- תהיה אשר תהיה.

האם יש כאן הוכחה לקיומו של אל ? בודאי שלא, יתר על כן, לפי הגישה המודרנית (קארל פופר) כלל לא ניתן להוכיח היפותזה מדעית, רק לסתור אותה. מה שהצעתי אומרת היא כי הטענה על קיומו של כוח חיצוני בורא הינה טענה לגיטימית כמו כל טענה אחרת ואף יותר סבירה מהאחרות בכך שניתן על ידיה הסבר פשוט לשלל תופעות שאחרת קשה להסבירן או אינן ניתנות כלל להסבר.

אינני משתמש כאן במילה "אל" או "אלוהים" בכוונה. אם תעלה הטענה כי העולם נוצר על ידי מהנדסי יקומים אשר תיכנתו את כל הפרמטרים ההכרחיים שלו ברגע המפץ הגדול, היא תהייה טענה טובה מאוד. העניין הוא כי אותו מהנדס, עבורנו הינו בעל כוח עליון.