השלכות ממציאות האל

לאחר שניתחנו את המשמעויות הנובעות ממציאותו של האל מהבחינה העקרונית, פילוסופית, עולה השאלה על המשמעויות של ממצאים אילו על חיינו שלנו. האם מציאותו של האל מחייבת אותנו לאורח חיים או מנהגים מסוימים ? האם העובדה כי תקפנו את הדתות המונותיאיסטיות משחררת אותנו מהצורך להתייחס למסרים שלהן ?

בשורות הבאות אנסה לבחון את המשמעויות הישירות של המסקנות העקרוניות על קיום האל, והשלכותיהן על חיינו. בהמשך, אנסה להציע דרך חיים אשר מתיישבת היטב עם התוצאות שהגענו אליהן עד עתה. כמו כן, תוצע שיטה ליישוב קונפליקטים ולבטים הנובעים מדרך זו.

מאמר זה עלול היה להיות ארוך יחסית. לפיכך, כדי לצמצמו להיקף סביר, צומצמה הצגתם של נושאים רבים לתמצית מינימלית אשר. בחלקו הראשון אדון בקבלת עקרונות כלליים ובעקרון הסובארו. בהמשך אציע קריטריונים וגישה אשר תתבסס על קריטריונים אילו ולסיום אתמודד עם חלק מההתנגדויות לגישתי.

עקרונית, הגישה התיאורטית האידיאלית היא כי בכל שאלה או בעיה נעצור, נחשוב ונשקול לגופו של עניין, תוך הבאה בחשבון של מכלול השיקולים. בפועל, המדובר בגישה בלתי אפשרית, או, לפחות, לא מעשית. רובנו איננו פילוסופים מקצועיים ונמצאים באיזשהם תהליכים ההופכים את גישת ה"ננתח כל עניין עד הסוף" לתובענית מדי מבחינת המשאבים שהיא דורשת. לפיכך, רובנו נחפש קיצורי דרך כלשהם אשר אולי לא תמיד יתנו את התוצאה המיטבית, אולם בשקלול השקעה/ איכות תוצאה יציעו אלטרנטיבה טובה.

כך, למשל, עלינו לשקול כל חוק שמקבל השלטון לגופו, אם הוא טוב או רע, אם לציית לו או לא וכד'. בפועל, רובנו החלטנו (כל אחד לעצמו) לציית לכל חוק באשר הוא הוחק אלא אם נמסר לנו (למשל, על ידי ארגוני זכויות האדם) כי המדובר בחוק בלתי נסבל. רק אז ייכנס לפעולה מנגנון השיקול אשר נפעיל כדי לקבוע את עמדתנו האישית.

שיטה זו הנה יסוד בסיסי בחיי כל יצור חי. כל פסיכולוג יאשר כי כולנו מפעילים שיטות שכאילו אינספור פעמים. אולי פילוסוף טהור יכול לחשוב על כל דבר, אולם רובנו אינם כאילו. כאנשים מעשיים עלינו לחפש איזשהם כללים או שיטה אשר נוכל להשתמש בה כעוגן או מצפן לפחות בדרך כלל ו/או רוב הזמן.

בהקשר זה אבקש להזכיר את המשפט "עשה לך רב" מפרקי אבות (מופיע פעמיים עם שני מקורות שונים). משמעות הביטוי עבורי (אינני בטוח כי זה הפרוש המקובל) היא: מצא לך מי שאתה מסכים עם הראש שלו ושהוא מקדיש חלק גדול מזמנו להגות בבעיות הגדולות של החיים והתייעץ איתו או האזן לו לעתים קרובות. איש כזה יכול להיות סופר (עמוס עוז למשל), מדינאי (בן גוריון/ בגין), פילוסוף (ליבוביץ) ועוד. כגישה, למרות שזה עלול להראות כאילו אני מסיר ממני שיקול דעת הדבר בעל יתרונות. אינני מבטל לחלוטין את דעתי, אולם אני נשען על מישהו שהנו בעל ידע רב יותר, ניסיון עשיר יותר ויותר זמן ממני כדי לשקול את הנתונים. הדבר מקביל (עם מגבלות) לכך שאציית כמעט אוטומטית להוראות הרופא או מכונאי הרכב שלי.

את "עקרון הסובארו" הצעתי לראשונה באמצע שנות השמונים ואני עדיין מחפש ניסוח יותר כללי שלו. להזכיר, באותן שנים הייתה סובארו המכונית היפאנית היחידה שנמכרה בישראל והיא זכתה לשיעורי הצלחה פנטסטיים. הניסוח המקורי אמר: "אם כל עם ישראל קונה סובארו, כדאי שאחשוב טוב- טוב לפני שאחליט שכולם טועים ורק אני מבין כשאני קונה מכונית אחרת".

בניסוח כללי יותר אפשר להציע: "האם אתה משוכנע שהקונצנזוס הרחב שגוי והטענה שלך נכונה ?"

העיקרון אינו אומר שהרוב תמיד צודק. ייתכן שהרוב טועה. מה שהוא אומר זה שאם קיים רוב גדול בציבור בעד גישה מסוימת, אדם זהיר ישקול שנית את עמדתו לפני שייצא בגישה שונה. הרציו לעיקרון פשוט- רובנו אינם יותר חכמים מהממוצע ואם לא מדובר בתחום מומחיות שלנו גם הידע שלנו אינו רחב יותר. לפיכך, כדאי להיזהר לפני חריצת עמדה שונה.

איש מקצוע בתחום המומחיות שלו הנו האדם המתאים לצאת כנגד הגישה הרווחת בהמון אם הוא חושב שהיא שגויה. עם זאת, עקרון הסובארו חל גם עליו, אולם כאן הקונצנזוס שיש לשקול הנו הקונצנזוס הרחב המקובל בין המומחים באותו תחום. אם רוב המומחים בתחומו חושבים א' כדאי שיבדוק את עצמו שוב לפני שייצא בהצהרה חריגה.

מעבר לכל הנ"ל עקרון הסובארו הנו עקרון כדאי (למרות שטיעון זה אינו רלוונטי כאן) מאחר וחריגה מהקונצנזוס כרוכה בדרך כלל במחירים חברתיים לא- פשוטים.

כיצד עלינו לחיות את חיינו ? מה נכון ומה לא נכון לעשות ? התשובות, כמובן, רבות מספור. בנקודה זו אני מבקש להציע את עקרון הסובארו: התנהגות אשר רוב האנושות תחשוב שהיא התנהגות ראויה זו התנהגות אשר עלינו לקבל לפחות בשלב הראשון, אלא אם יוצגו טיעונים כבדי משקל נגד.

אבקש להביא דוגמה ליישומו של עקרון הסובארו: רוב האנשים יסכימו שניסויים בבעלי חיים כחלק מתהליך הפיתוח של תרופה חדשה הנו רע הכרחי. רוב האנשים גם יסכימו שהתעללות בבעלי חיים מתוך הנאה סדיסטית הנה פסולה. בכך סדיסט צריך להרים את נטל ההוכחה ועד אז יש לנו כלל החלטה.

להלן רשימה (חלקית!) של התנהגויות ראויות על פי ממדים שונים אשר על פי עקרון הסובארו הנן התנהגויות רצויות:

פנימה: מצבו הטבעי הנכון של האדם צריך להיות אושר ושמחה.

החוצה: האדם אמור לקיים מנגנון של בדיקה עצמית, תיקון טעויות וטיהור הנשמה.

עבר: כבוד, הערכה והקדשת אנרגיה כלפי הדור הקשיש המייצג את העבר.

הווה: אנו מחפשים משמעויות והסברים וידע כיצד לחיות "נכון" וכיצד לשפר את חיינו.

עתיד: חובתנו כלפי הצאצאים כוללת דברים שהנם מעבר לשרידה והתרבות. למשל, תרבות וחינוך.

רוחב: כל האנשים נבראו בעלי זכויות. שונות אפשרית, אולם אין עליונים ונחותים.

עומק: מעבר לחובה הכללית לכל אדם ניתן כבוד ויקר למלומדים, היוצרים וכד'.

גובה: יש מה שמעלינו ואנו חלק ממערכת רחבה יותר- איננו מרכז היקום.

נמיכות: יש לנו חובות כלפי החלשים מאתנו, למשל- מתן צדקה.

האם יש גישה אחת, תיאוריה אחת אשר תכלול את כל ההתנהגויות הראויות שהוזכרו לעיל ועוד רבות אחרות ? חושבני שהתשובה היא כן. הדת (כמעט כל דת) כוללת בתוכה את הצווים והתשובות לכל ההתנהגויות לעיל. יתר על כן- כמעט כל מידה או התנהגות טובה אשר נוכל להציע, יימצא לה מקור דתי.

הדת כוללת הרבה יותר מכך- זו מערכת שנבנתה במשך שנים רבות מאוד, על ידי אנשים חכמים ביותר, אשר שרדה מגוון עצום של משברים והתקפות. רוב הדתות כוללות בתוכן מנגנוני תיקון והתאמה (אם כי בדרך כלל איטיים) ולפיכך היא יכולה להציע לנו מערכת די שלמה אשר תענה על רוב התהיות והשאלות. יתר על כן- הדת בדרכה הארוכה התאימה את עצמה לעובדה שאנו בני אדם: חלשים, שטופי תאוות, בד"כ טיפשים, לעתים קרובות רעים, בקיצור- בשר ודם.

יודגש! אינני מציע לחזור בתשובה במאה אחוזים. זה פתרון אפשרי אולם לא יחידי. כוונתי היא כי הדת תהווה את המצפן אשר יראה את הצפון בזמני התלבטות. כפי שבניווט אנו יכולים להחליט שהדרך להגיע צפונה היא על ידי פניה מערבה (כדי לעקוף את ההר) כך גם כאן- הדת יכולה לתת עצות המתבססות על מטען עצום של ניסיון וידע, אולם ההחלטה תמיד שלנו.

איזו דת ? כפי שהראיתי במאמר קודם, אין ממש חשיבות לשאלה זו. לפיכך, התשובה היא כי כל אחד כדאי שיפנה אל הדת הקרובה אליו ביותר. כותב שורות אילו יחפש תשובות בבית הכנסת האורתודוכסי אשר אליו הורגל מילדותו. לישראלי החילוני הממוצע אני מניח שהתשובה העדיפה היא בקהילה הקונסרבטיבית או הרפורמית וכד'. לא הייתי מציע להודי המתגורר בבומבי לפנות אל היהדות מאחר ועבורו כנראה ההינדואיזם או הבודהיזם יתנו תשובות מתאימות יותר.

כמובן שאדם יכול להתחיל את החיפוש שלו במקום אחד ולסיים במקום אחר. כך, למשל, אנסה להציג לחברי את היתרונות של היהדות האורתודוקסית. אולם, הטענה היא כי בלי להתחיל ולחפש אי אפשר למצוא. כמו כן, ההצעה להתחיל את החיפוש במקומות הקרובים הנה בעלת יתרונות חברתיים. ינסה נא הקורא היהודי (למשל) לחשוב על תגובתה של סביבת ההתייחסות שלו אם ילך מדי פעם לבית כנסת קונסרבטיבי או אם יתחיל לזמר מזמורי הארי קרישנה...

ברור לי כי תשובה זו תעורר אצל קוראים רבים מגוון רחב של התנגדויות. אולם לפני שאפנה לטפל באותן התנגדויות עליהן חשבתי (אשמח לשמוע על אחרות) אבקש לשאול את הקורא/ת המתקומם/ת: האם הרעיון כל כך גרוע ? אם את/ה היית יכול לקחת את הדת הטבעית שלך ולתקן אותה על ידי ניפוי השטויות והוספת הדרוש האם לא תעמוד בסופו של תהליך כשבידך גישה טובה ונכונה לשאלה "כיצד נכון שאחיה את חיי" ? המצפן שאני מציע כאן, יתרונו הגדול הוא שהוא עובד! אלפי שנים, מיליוני בני אדם (ולא כולם שוטים ופרימיטיביים) ליטשו בניסיונם את הדת שוב ושוב. הדת שירתה אנשים ובניגוד לדתות מודרניות (ראה ערך קומוניזם) התאמתה לאנושות עברה את הפילטר של הזמן.

קונפליקטים ופילטרים

הבעיה העיקרית בקבלת גישת הדת היא כיצד יש לנהוג במקרה שיש באותה המסגרת גישות שונות או מחלוקת בשאלה נתונה. ההתנגדות העיקרית לגישה היא כי הדת (כמעט כל דת) כוללת בתוכה הרבה מאוד אתנוצנטריות (בסגנון אנו היחידים שהולכים בדרך האמת...) והתנשאות על האחרים. כהערת אגב, מהיכרותי (השטחית מאוד) עם היהדות, הנצרות והאיסלאם הרושם שלי הוא כי רוב ההתבדלות ודחיית האחר הנה תוצר של התפתחויות מאוחרות יחסית למקור הדת ונבעו מצוק העתים והתפתחויות היסטוריות.

כיצד לבחור בקונפליקטים ? כיצד לסנן החוצה ממערכת המצוות את אותם דברים אשר הם שגויים ואפילו לפעמים רעים ? הצעתי היא "עקרון האחר": כיצד היית מגיב/ איזו בחירה היית מציע אם שאלה או נושא אילו היו בעייתו של בן דת אחרת ?

אנסה להדגים: אם הדת אומרת "השוכב משכב זכר דינו מוות". האם תהיה מוכן לקבל כלל זה בדת שלך ? כדי לענות אשאל: "מספרים שאצל מאמיני המיתולוגיה הנורווגית הומואים דינם מוות, מה דעתי ?" תשובתי תהייה- זה לא מקובל עלי, הריגה על סטייה זו, הם (ההורגים) עושים מעשה רע. כלומר, גם עבורי המדובר במעשה רע. דוגמה אחרת: הכלל האומר "אכילת חזיר אסורה" (באשר לכשרות אדון בהמשך)- האם הוא מקובל ? אשאל את עצמי "אצל ההינדואים אכילת בקר אסורה- מה דעתי ?" תשובתי (יתכן שלקורא דעה שונה) היא כי הדבר שונה מאשר אצלי ולא לגמרי ברור לי אבל אין לי בעיה עם זה. מסקנה- גם האיסור על מאכל חזיר אינו פסול.

אפשר שהמתנגד יאמר שאני מרוקן בכך הרבה מהדת. ייתכן, אולם באותה מידה ייתכן שאני מציע כיצד לנקות אותה. יוזכר כי כמעט לכל מצווה ביהדות (אני יודע פחות על דתות אחרות) המשתייכת לקבוצת ההתבדלות או הרוע קמו מתנגדים רבים או מציעי פטורים והקלות מתוך ליבו של הממסד הדתי.

עקרון האחר הנו עיקרון רב- תרבותי. כמובן שעלינו לבחור בזהירות את האחר. אם יש לי קונפליקט עם בן לקבוצה אחרת (נאמר, הערבים) לא יהיה זה נכון שאשאל את עצמי "כיצד היה הערבי חושב/ מתנהג אם הוא היה במצבי" השאלה הנכונה יותר היא "מה הייתי חושב אם המדובר היה בפקיסטני הנמצא בקונפליקט עם הודי".

ברור שההצעה למרות שהיא נשמעת פשוטה איננה כזו כלל וכלל. מצבים רבים יהיו חסרי פתרון או בעייתיים. אולם, לא זכור לי שמישהו מגדולי המחשבה טען אי פעם שהחיים פשוטים. כולנו מנסים לפשט ולהקל, כדי לפחות ולהקטין את מספרן ועצמתן של הבעיות הבלתי- פתורות.

ניתן לצפות כי לגישה שהוצגה לעיל יהיו התנגדויות רבות. להלן יוצגו מספר התנגדויות חשובות אשר עלו על דעתי עם דיון קצר בעניינן:

הטענה הראשונה היא כי הדת הנה מערכת טוטלית אשר מבוססת על ניהול של כל האספקטים בחיינו. בכך שאתה בוחר להשמיט אספקטים מסוימים אתה מרוקן את הדת מתוכן של מערכת שיש לקבל בשלמות. התשובה לטענה זו היא כי כל דת מודעת לכך שאף אדם אינו מסוגל לקבל על עצמו את כל המערכת. לשם כך בדיוק הקימה כל דת מנגנון טיהור ותיקון- מאחר ואנו איננו מושלמים (יום הכיפורים ביהדות, הוידוי בנצרות וכד'). אל לנו לדאוג לכך שאיננו מקבלים את כל הדת כמקשה אחת. גם האנשים המושלמים ביותר חוטאים- די להזכיר את ישו אשר הציע כי מי שלא חטא יהיה זה אשר ישליך את האבן הראשונה...

טענה נוספת היא כי הקונפליקטים, ולפעמים קונפליקטים עד שפיכות דמים בין דתות מציגים סתירה כאשר דתות שונות מוציאות זו את זו. טענה זו הייתה יכולה להיות טובה אם ניתן היה לחשוב אפילו על דוגמה אחת בה הקונפליקט הנו דתי בלבד ואינו כולל סכסוך בין בעלי אינטרסים. לפעמים המדובר במאבק בין עמים, מאבק ארצי לחלוטין (למשל, על שטח) כאשר העמים משתייכים לשתי קבוצות דתיות שונות וניתן להלהיבם בכך. לפעמים המדובר במאבק אישי בין בעלי עוצמה שונים כאשר האלוהים מוצג כתומך באינטרסים של אחד מהם...

באשר למצוות, נטען כי מצוות רבות הן חסרות כל משמעות ואפילו מגוחכות. דוגמה בולטת היא מצוות הכשרות. עצתי היא לא למהר ולוותר על מצווה אשר נראית מוזרה אולם איננה נפסלת באמצעות קריטריון האחר. הסיבה העקרונית היא כי המערכת הדתית נבנתה במשך זמן ארוך מאוד של ניסיונות חוזרים ונשנים ואל לנו לפסול דבר רק בגלל שאנו לא מבינים אותו. אדגים באמצעות הכשרות: אמנם, הדבר אינו ברור כלל וכלל, אולם כמעט כל דת מטילה מגבלות על הדיאטה של מאמיניה. האמנם אין לכך סיבה ? האם העובדה שהפיקוח הדתי על מזוננו משותף לכל הדתות אינה מרמזת שאולי יש בכך משהו ? הסיבות יכולות להיות פסיכולוגיות (קבלה מרצון של משטר מסוים, למשל) או מוסריות (עליך לחשוב על מה שאתה מכניס לפיך) או אחרות. אבל ! המדובר במגבלה אשר ההפרעה שהיא יוצרת על חיינו אינה גדולה. לפיכך, עצתי היא כי למרות שכל אחד סוברני לנטרל כל מצווה שאינה נראית לו, שישקול היטב באם קיום המצווה, והעובדה שאינה מזיקה אינם מהווים המלצה טובה לכיבודה.

לאחר שהראיתי כי הטענה שיש כוח עליון (אל) הנה טענה לגיטימית, ומאחר ויש דרכים רבות לממש הכרה זו, הצעתי היא כי כל אדם יגדיר את הדת הנוחה לו וינסה לפסוע בדרכה תוך הפעלת מנגנון סינון ובקרה על הדברים שאומרת אותה דת. הצעה זו כוללת הדרכה לדרך חיים ראויה מחד, ותשובות לא רעות (לדעתי) לרוב ההתנגדויות האפשריות מאידך.