משמעות קיומו של האל

במאמר הקודם הגענו למסקנה כי קיימות סיבות טובות לטעון כי קיים כוח עליון, חיצוני ליקום שלנו אשר, בין השאר, מהווה את הסיבה הראשונית. כוח עליון זה (לגבינו) לא הוגדר, והוצע כי ניתן לו בשלב זה כל הגדרה שנרצה- למשל, מהנדס יקומים.

למטרות נוחות, במאמר זה יינתן לכוח זה הכינוי "אל". אין הכוונה לאל במשמעות הדתית שלו (אם כי זו אפשרות) אלא רק מתן שם קצר ופשוט כדי לייעל את הקריאה.

במאמר זה בכוונתי לנסות ולנתח מאפיינים מסוימים של האל- מה יש בו ומה אין. אני הראשון להודות כי זו צעידה בחול טובעני- אין לנו שום ידיעה על האל, שום תקשורת ברורה איתו. לפיכך, עלי להיזהר ולא להעניק לו משמעויות אשר אינן יכולות להיות מבוססות באופן ברור בלי להישען על הנחות מוקדמות בלתי מבוססות.

כתוצאה, ההגדרות שיינתנו בהמשך תהיינה הגדרות חלשות וכלליות מאחר וכל חיזוק שלהן דורש קבלת היפותזות מסוימות כנכונות בלי, שבשלב זה, הן ניתנות להוכחה. מאחר וכוונתי להציג תמונה מבוססת ככל הניתן, עלי להימנע מכך.

כותרת דרמטית זו לקוחה, כמובן, מניטשה. כוונתי היא לשאלה באם יש רלוונטיות לאל. באחד הויכוחים הוטח בפני כי האל הנו ילד קטן אשר הקים את העולם כשעשוע, כמו שילדינו מקימים ארמונות חול, וכשגמר, נטש אותו והמשיך לדרכו.

טיעון אחר לאי- הרלוונטיות של האל היא כי הוא אינו מעורב במהלך העניינים של היקום- אולי הוא בוחן אותו מדי פעם, אולם העולם מתנהל בכוחות עצמו ללא שום מעורבות של האל. בכך האל הופך ללא רלוונטי מאחר ואין שום אינטרקציה ביננו.

בכל המקרים לעיל, בין אם האל מת, נטש אותנו או צופה לא מעורב, המסקנה היא כי אין שום טעם בהמשך הדיון מאחר והמדובר במערכות נפרדות לחלוטין, ללא שום תקשורת או אינטרקציה ביניהן. לכל היותר, ידונו בנושא כמה פילוסופים עבשים (כמו כותב שורות אילו), אולם תוצאות הדיון לא מעניינות אף אחד.

באשר לטענה על אי המשך קיומו עד היום של האל, חוששני כי הטוענים טענה שכזו נסחפים בעקבות ניסיון חייהם- אנו, בעולמנו, רגילים לכך שכל יצור הנו בר חלוף ותוך פרק זמן קצר מאז שאנו מתחילים ליצור ולעשות, מתחילה התדרדרות שמסתיימת בהסתלקותנו מן העולם. גזירה שווה לישות שונה אשר איננו יודעים עליה כלום מסוכנת ביותר. ראשית, אין לדעת אם הדבר נכון בכל מקום (ההתדרדרות והמות) ושנית, אין לדעת אם פרק הזמן שחלף מאז בריאת היקום הנו בעל משמעות כלשהי עבור האל או שמא מדובר בהרף עין (שלא להזכיר את האפשרות לזרימה שונה של הזמן במקומות שונים).

גם אם נניח שהאל שברא אותנו חלף עבר לו, עדין איננו יודעים שלא השאיר אחריו מנגנוני מעקב וטיפול בנו. מנגנונים אילו יכולים להיות צאצאים כלשהם אשר קיבלו אותנו "בירושה" או מנגנונים אוטומטיים אשר תוכנתו לטפל בנו על פי אותה תוכנית אב אשר שימשה ביצירתנו ואשר נגזרות ממנה הושתלו/ תוכנתו בנו.

הטענה החזקה יותר היא כי האל אינו רלוונטי מאחר ואין לו שום מעורבות בעולמנו. הדבר אפשרי מכמה כוונים. הבולטים שבהם היא האפשרות שהאל נטש אותנו ולא מתעניין בנו או שהאל עוקב אחרינו, אולם מעקב פסיבי, ללא שום התערבות במהלך העניינים (בדומה למחקר מדעי).

קשה להתמודד מול טענה זו, במיוחד מאחר והטוען כי ישנה התערבות או פוטנציאל התערבות אל צריך לענות על השאלה היכן הייתה אותה התערבות כאשר היא נדרשה (למשל- לנוכח מעשי הזוועה שחלקים של המין האנושי נוהגים לעשות לחלקים אחרים מדי פעם). תשובה בנוסח "איננו מבינים או יודעים את מערכת השיקולים של האל" משאירה טעם של התחמקות מהבעיה למרות שאין מחלוקת על נכונותה.

למרות זאת, המלצתי היא לא להישען על הנחת חוסר המעורבות כוודאות. קיימים מספר שיקולים מדוע אסור לנו להתבסס על הנחה זו.

השיקול הראשון והטריוויאלי הוא כי זו היפותזה אשר איננה נסמכת על ראיות. נכון, גם האלטרנטיבה איננה מתבססת על שום ממצאים עובדתיים, אולם, מה המחיר של טעות בקבלת מסקנה ? אם אכן אין מעורבות, לכל היותר המשכנו בתהליך אשר לא גרם נזק. אולם אם יש מעורבות ולא התמודדנו אתה, ישנה אפשרות שנמצא את עצמנו יום אחד במצב מביך.

נושא שני הוא הפוטנציאל שנעורר את אותה המעורבות. כפי שצוין במאמר הקודם, אם יש אל, אנו רשאים לנסות וליצור עמו קשר. אנו עלולים גם להצליח!. כמו כן, האדם, ביכולתו המדהימה לגרום נזקים לעצמו ולסובב אותו עלול להגיע לכזו רמה של "יצירת רעש" אשר תחייב את התעוררותו וכניסתו לפעולה של האל, בדיוק כפי שהמשטרה תיקרא אם מסיבה תגיע לנקודה בה תיצור הפרעה לשכנים או שהמדען יחסל תרבית חיידקים היוצאת משליטה ומייצגת סכנה או חוסר תועלת.

כמו כן, העובדה (אם נקבל את ההנחה שאין מעורבות כיום בניהול היקום) שהיקום מתנהל מעצמו איננה מחייבת שהדבר יימשך גם בעתיד. קיימת האפשרות שהאל קבע לעצמו נקודת זמן שבה יחזור ויבדוק מה עשינו ביקום שנתן לנו (ההשוואה לדוב בשנת החורף שלו מתבקשת) בזמן שהוא לא היה אתנו.

לאחר שהסכמנו כמה הסכמות חיוביות, שהאל נמצא כאן ועכשיו אתנו ופוקח עלינו עין (אם לא מפגין מעורבות רבה יותר- דבר שאיננו יודעים), ברצוני לאמור מספר מילים של שלילה:

הביטוי "השגחה פרטית" מקובל לייצוג של הרעיון כי האל משגיח על מעשיו של כל אדם ומתגמל אותו (שכר או עונש) באופן ישיר למגיע לו (הגדרה שלי, אשר, למרות היותה לא מדויקת, תספיק לצרכינו). הרעיון של השגחה פרטית מקובל ברוב הדתות וגם אנשים לא מאמינים, כאשר הם מדברים על האל בדרך כלל מזהים אותו עם אל מסוג של השגחה פרטית.

מאמצים רבים נעשו, על ידי גדולי הדתות השונות להסביר כיצד מתיישב הרעיון של השגחה פרטית עם הניסיון המוכח של חוסר צדק משווע בעולם מבחינת "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". בין ההסברים השונים, אולי הנפוץ ביותר הוא ההסבר באמצעות ממדים נוספים וגלגולי נשמות- אנו נענשים כיום על חטאים שביצענו בגלגול קודם ואת שכרנו/ עונשינו על מעשינו כיום נקבל בעולם הבא/ גן עדן/ גיהינום. הסברים אילו, ורבים אחרים, ניסו להתמודד עם הבעיה של ההבדל בין הציפייה על פי התיאוריה לבין הממצאים בשטח שאינם תומכים בתיאוריה זו בשום צורה.

לדעתי, ההנחה על קיומה של השגחה פרטית הנה הנחה פרובלמטית. הנחה זו מכילה בתוכה שורה ארוכה של הנחות קודמות סמויות אשר כל אחת מהן ניתנת לתקיפה או לפחות לבירור. להלן חלק מההנחות היותר משמעותיות אשר קיימות באופן סמוי בתיאוריה של ההשגחה הפרטית:

   ·   אנו יודעים מה רצונו של האל ומה דרכי ההתנהגות להן אנו נדרשים. לפיכך, יש באפשרותנו לחזות על אילו מעשים אנו זכאים לפרס או חייבים בעונש.

   ·   למרות שאנו יודעים את ההשלכות של מעשינו, ולמרות שאין שום דרך להתחמק מביקורתו של האל, עדיין יש לנו חופש בחירה ואין בקיום המצוות והאיסורים משום ביצוע תחשיב של רווח והפסד חשבונאי.

   ·   אנו מסוגלים לנבא את מכלול השיקולים וההחלטות אליהן יגיע האל. האריתמטיקה של ההשגחה הפרטית ידועה לנו.

   ·   ישנו מתאם כרונולוגי וסיבתי בין מעשינו לבין תוצאותיהם.

יוזכר, במאמר זה אני מנסה להימנע מהנחות מוקדמות אשר אינן מבוססות מאחר והישענות עליהן עלולה להוביל לתוצאות שונות ומשונות. ההנחות הסמויות אשר צוינו לעיל (ויש עוד רבות) עושות בדיוק זאת- הן קובעות, לדעתי בלי ביסוס, ממצאים רבים וחזקים על האל, מאפייני פעילותו והממשק בין מעשינו לפעילותו זו ועוד.

מאחר ואינני רואה שום דרך להגן על כל ההנחות המרובות והחזקות עליהן מתבססת גישת ההשגחה הפרטית (הרשימה לעיל היא רק מדגם אקראי), אין מנוס אלא לקבוע כי ההשגחה הפרטית הנה תיאוריה בלי ביסוס מספיק כדי שנוכל לקבל אותה.

הדתות המונותיאיסטיות

הרוב הגדול של האנשים המאמינים משתייכים לאחת מהדתות המונותיאיסטיות. ההגדרה המקובלת לדת מונותיאיסטית הנה של דת המאמינה באל אחד, להבדיל מדתות המאמינות בריבוי של אלים כגון היוונים הקדמונים או ההינדואיזם.

עם זאת, למונותיאיזם יש גם פן נוסף, פחות גלוי וברור: האל שלי הנו האל היחיד ולנו מאמיניו יש את האמת האחת והיחידה. כל שאר האנשים חיים בטעות והאל שלהם איננו האל האמיתי. כך, היהודי לא יקבל את בודהה והנוצרי לא יכיר במוחמד. פן זה הנו הפן הבעייתי העיקרי בדתות המונותיאיסטיות.

טיעון זה, שהאמת הנה נחלתנו הבלעדית ועליך להצטרף אלינו או לחיות באפילה הנו טיעון המתבסס על תפיסת עולם פגומה. כפי שכבר קיבלנו, היקום נברא על ידי כוח חיצוני אשר, בהכרח, תכנן וצפה את כיוון ההתפתחות של דברים. עם זאת, בעולמנו זה, אם נניח כי דת האמת האחת הנה האיסלאם (למשל) ואין בלתה, הרי שלמיליארדים רבים של אנשים שחיו, חיים ויחיו אין שום שמץ של סיכוי להיחשף לדת האמת והם נידונים לחיות בבורות ללא שום אפשרות להגיע אל האור. גם בין מאמיני מוחמד, קיימות מחלוקות חריפות ביותר על משמעות האמונה והדרך הנכונה אל האל אשר מחדדות את הבעיה.

האם ניתן לקבל אל אשר חוסם חלק מברואיו את הפוטנציאל אשר ניתן לאחרים ? יתר על כן, לא מדובר על הפרדה על פי משתנים כלשהם (גזע, מין, צבע עור וכד') אלא על פי חלוקה אקראית שרירותית שברובה מתבססת על גיאוגרפיה- מקום לידתו של האדם.

מעניין לציין כי מבין הדתות הנצרות הקתולית התמודדה באופן הישיר ביותר עם טיעון זה בכך שהקימה מנגנון רחב מאוד של הפצת הדת וראתה בכך שליחות מהמדרגה הראשונה. באותה נשימה נזכיר כי מצד שני הנצרות הקתולית גם הקימה את מנגנון כפיית הדת האכזרי ביותר בהיסטוריה האנושית.

לסיכום, חושבני כי יש דרכים רבות לעבודת האל וכולן פתוחות לפני כל אדם (באותה המידה שיש לאדם חופש בחירה בכלל, אולם זו שאלה פילוסופית אחרת) וטובות באותה המידה.

מסקנה זו מגדירה אל פוסט מודרני (עד כמה שלמילה פוסט מודרניזם יש משמעות)- קיימות הגדרות רבות, כולן או לפחות רובן, לגיטימיות באותה המידה ואין לאל אחד עדיפות על האחר.

יודגש כי אינני אומר שקיימים בהכרח אלים רבים- נושא זה דורש מחקר תיאולוגי נפרד. טענתי היא כי האל (השם, אללה וכד') יכול להתגלות בצורות שונות שכולן לגיטימיות וכולן מקובלות. הנוצרי האוכל את לחם הקודש בפסחא והיהודי שאינו אוכל לחם בפסח שניהם עובדים את אותו האל בשני אופנים שונים, שניהם מקובלים באותה המידה. שאלת אגב נוספת הנה המקרה של הדתות מרובות האלים- האם מדובר באלים שונים או שאילו השתקפויות שונות של אל אחד. שאלה זו אינה דרושה לצורך דיוננו כאן.

במאמר זה גזרנו מספר מאפיינים של האל, לאחר שבמאמר הקודם הבאנו טענות לגבי קיומו. בין המאפיינים ניתן לציין את הרלוונטיות שלו לחיינו כמאפיין הבולט ביותר.

כמו כן, תקפנו את המושגים של השגחה פרטית ו"דת האמת" והראינו כי מושגים אילו מניחים הנחות יסוד חזקות אשר אין באפשרותנו לאושש ולפיכך, איננו מקבלים מושגים אילו.

במאמר הבא, אנסה לבחון את המשמעויות הנגזרות ממצאים עקרוניים אילו לגביניו- מה ההשלכות עלינו, על חיינו ועל תפיסת עולמנו. כמו כן, יוצע הפתרון אשר לדעתי מייצג באופן הטוב ביותר את דרך החיים העדיפה לאור ממצאים אילו.