אכלהו וחשדהו

מאז שחר החקלאות ניסה האדם לשלוט במזונו על ידי התערבות באבולוציה של בעלי חיים וצמחים. עדויות על הכלאות מתוכננות של בעלי חיים או טיפוח זנים מסוימים של צמחים קיימות מלפני למעלה מעשרת אלפים שנה. גם בלי לדעת על קיומו של ה-DNA ידעו הקדמונים שזרעי חיטה המניבה יותר גרעינים יניבו בתורם יותר גרעינים.

בעשורים האחרונים, עם התקדמות הידע והטכנולוגיה, מסוגלים המדענים להחדיר גנים רצויים לתוך הכרומוזומים של תאים, "לשפץ" גנים קיימים, ולהעלים אחרים. היכולת הזו, הנקראת "הנדסה גנטית", פתחה אין־ספור אפשרויות בפני התעשייה החקלאית להשבחת צמחים באופן מיידי וישיר.

הצרכים הרבים – הן מבחינת כמויות המזון הדרושות והן מבחינת האיכויות הרצויות במזוננו – גרמו לטיפוח עצום של יכולות ומוצרים, וקיימת הסכמה גורפת שהמחקר ההנדסי־גנטי נמצא רק בתחילת דרכו. מזון מהונדס גנטית נמצא בשוק רק מזה כ-‏20-30 שנים, אך בסוגים מסוימים של מזון מרבית הייצור העולמי מהונדס גנטית.

במקביל לחדירת המזון המהונדס גנטית אל צלחותינו התפתח דיון סוער סביב שאלות אתיות ובטיחותיות הקשורות במוצרים אלו. גופים רבים העלו טענות נגד השימוש בהם, גייסו לא מעט ידוענים למלחמה, וניסו לעכב את חדירת המזון המהונדס במגוון דרכים. כך, למשל, הביטוי Frankenfood זכה לפופולריות רבה.

לאחרונה החלו הממסד המדעי ושוחרי המדע לצאת ממגדל השן ולהשיב על הטענות וההאשמות נגד מזון מהונדס גנטית (בדרך כלל המדענים אינם משקיעים די מאמץ ביחסי הציבור של ממצאיהם, וחבל). בנוסף לטיעונים העניינים בדבר בטיחות המוצרים והתהליכים, סנגורי התעשייה מעלים האשמות חמורות למדי בתחום האתי נגד חלק מהמתקיפים. ברוב הדברים, מגיני המזון המהונדס גנטית צודקים. יותר מכך, המזון המהונדס גנטית נמצא כאן כדי להישאר – פשוט אין דרך להאכיל שמונה מיליארד בני אדם בלעדיו. האנושות תלויה כיום בתעשייה זו, ובלעדיה צפויה לעולם קטסטרופה הומניטרית. עם זאת, יש בנושא ההנדסה הגנטית של צמחים ומוצרים כמה וכמה היבטים אשר אמורים להדאיג כל אדם חושב ומתעניין. בשורות הבאות אנסה לפרט כמה מהם.

משחקים באלוהים

כן, זה נכון. מהנדסי המזון "משחקים באלוהים". אמת – התערבות גנטית קיימת מאז שהמין האנושי למד לביית צמחים ובעלי חיים, אבל לא בכזה היקף ובכזו עוצמה. יש הבדל מהותי בין ההכלאות הפשוטות שערכו קדמוננו, לבין התערבות ישירה בגנום על ידי הדלקת גן מסוים או כיבויו של אחר. מדובר בהתערבות שונה לחלוטין באופייה ובמהותה. כאשר ההשבחה הגנטית בוצעה באמצעות הכלאות, המדובר היה בתהליך איטי. חלק מהשינויים הביא לכישלון ונזנחו. ההנדסה הגנטית, להבדיל, מבצעת קפיצות דרך ישירות תוך עקיפה של מנגנון הברירה הטבעית, כך שהיא אינה נותנת הזדמנות לכשלים לצוץ בעודם קטנים וניתנים לטיפול.

הבדל נוסף הוא שבתהליך ההשבחה המסורתית, אם קרתה תקלה, היא היתה מקומית – אצל החקלאי ואולי בסביבתו הקרובה. גם כך קרו לפעמים אסונות גדולים. כיום, תודות לתהליך ההפצה העולמי הרחב, מוצרים היוצאים מן המעבדה יפוצו במהירות בכל העולם. כתוצאה מכך, אם משהו ישתבש – זה יהיה בגדול.

נקודה אחרונה הנגזרת מהקודמת היא חוסר היכולת המעשית להתקין מנגנוני בטיחות הניתנים להפעלה אחרי השקת המוצר. ברגע שהוצאנו מוצר אל העולם, אם יתברר שמשהו השתבש, הוא כבר מפוזר באינספור שדות בעולם, בלתי ניתן לשליטה – לא הוא ולא המוטציות שהתפתחו ממנו.

זחיחות הדעת

סניגוריה של התעשייה הגנטית טוענים שמזה עשרות שנים לא ארעה שום תקלה משמעותית, ואינספור מחקרים שבדקו את הנושא מצאו פעם אחרי פעם שהמדובר בתעשייה בטוחה. הצהרה כזו, גם אם היא נכונה, היא מדאיגה.

ראשית, אין ספק ששיבוש גדול הוא רק עניין של זמן. זוהי דרכו של העולם. לכל יצרן משתרבבות תקלות: בתעשיית התרופות מושכים לפעמים תרופות שהיו בשוק שנים רבות, ובתעשיות מסורתיות ומבוססות הרבה יותר קורים לפעמים אסונות סביבתיים עצומים. אין שום סיבה לצפות שבתחום ההנדסה הגנטית הדבר יהיה אחרת. את המחקר והתעשייה מבוססי ההנדסה הגנטית מנווטים בני אדם בשר־ודם הנוטים לטעות, לעשות קיצורי דרך מפוקפקים וכדומה. העובדה שטרם קרה אסון גדול עד עכשיו רק מגבירה את ביטחונם העצמי. זה קרה בתחומים אחרים ויקרה גם כאן.

בנוסף, חשוב לזכור שתעשיית המזון המהונדס גנטית, כשמה כן היא – תעשייה. היא מתקיימת על ידי חברות הפועלות למטרת רווח. בתור שכאלו, ישנם לחצים לזרז הליכי הגעה לשוק, רצון לחסוך בהוצאות (ובדיקות הם דבר יקר) וכיוצא בזה.

עניין נוסף שחשוב לזכור הוא התהליך הארוך והמורכב שעובר המוצר. בניגוד לתרופה, אשר נצרכת בדיוק כפי שיצאה מהמפעל, בין יציאת הזרע מהמפעל ועד הגעת המזון למערכת העיכול האנושית עוברת דרך ארוכה. תנאי אחסון, גידול, עיבוד, שינוע, ומה לא, יוצרים אינספור גורמים העלולים להשפיע על המוצר הסופי אחרי שיצא מרשות היצרן. קל לנו לדמיין את קו ההגנה במקרה אסון: "הזרע יצא מאתנו תקין, משהו השתבש בדרך".

המדינה

הגורם הנוסף שאמור להיות מעורב בתהליך הוא המדינה. באופן פרדוקסלי, לצרכן הסופי יש מעט מאוד מה להגיד או לעשות בתחום, ופעילות צרכנית, אם ניתן לפעול, תהיה בעיקר דרך ארגוני צרכנות מייצגים.

המדינה, כגורם מפקח ושולט, אינה מפעילה די בקרות על תהליך ייצור המזון. הליכי הרישוי והניטור של שרשרת המזון רחוקים מלהיות מספיקים ועליהם להיות יותר הדוקים מאשר תעשיית התרופות (תזכורת: השם המלא של ה-FDA הוא “מנהל המזון והתרופות”).

מעבר לנקודה שצוינה לעיל, תרופות נלקחות "רק" על ידי חולים, בעוד מזון נצרך על ידי כלל האוכלוסייה. צרכני התרופות נמצאים תחת מעקב עצמי או מקצועי, ואילו צרכני המזון לא. לכן, ההשלכות של שיבוש, אם יחול (וכאמור, זה קורה בכל תעשיה לרבות הרפואית ואין סיבה להניח שלא יקרה גם בייצור מזון מהונדס גנטית), תהיינה חמורות פי כמה.

לתעשייה הרפואית יש לובי חזק המפעיל לחץ על המדינה לקיים פיקוח הדוק: המערכת הרפואית. לצרכני המזון אין משקל פוליטי מתאים כדי לוודא שהמדינה תמלא את תפקידה כראוי. כאשר רואים את הקלות (שלא לאמר "חפיף") שבה ניתנים רשיונות לתעשיית המזון ותוספי התזונה, לא נותר לנו אלא לדאוג.

המזון המהונדס גנטית יישאר כי אין לנו ברירה – לא נוכל בלעדיו. עם זאת, החששות והדאגות הנלווים לנושא הם בעלי משקל, והדרך להתמודד עם הסיכונים היא על ידי מערכת פיקוח ובקרה ממשלתית, ואפילו עולמית, הרבה יותר הדוקה.

הערת המחבר

המאמר פורסם במגזין האינטרנטי "האייל הקורא"